איזו מילה מפחידה זו, ריטלין, אה? אפילו העיתון היום שם אותה בכותרת הראשית שלו, באותיות גדולות ועבות, ומשם הדרך קצרה לכל מיני כתבות מאיימות בטלויזיה, עוד שניה וכל הילדים שלנו יהפכו לזומבים שמתהלכים במסדרונות בתי הספר שלהם בלי לדעת מי הם ומה הם.

בפעם הראשונה שנרמז שלבן שלי יש הפרעת קשב, הוא היה בכיתה ב׳ ואובחן עם הפרעת קשב ״גבולית״. כלומר, ״כנראה שיש לו הפרעת קשב, אבל לא בטוח״. הומלץ לו על הוראה מתקנת. קיבל. ההוראה המתקנת עזרה בכמה דברים ספציפיים (כתב היד שלו השתפר, הוא הצליח להתארגן יותר טוב), אבל עדיין הוא נשאר הילד החולמני והרחפן שהיה קודם. הילד שאף פעם לא מכין שעורים (״מה, היו שעורים?״), שמגלה ביום של המבחן שהיה מתוכנן מבחן לאותו יום, שלא ממש זוכר את שמות הילדים האחרים בכיתתו, או שהיו צריכים להביא למחר גם חוברת חשבון, הילד שיש לו מחברת אחת שבה הוא כותב והשאר עמוסות בעיקר בציורים. יפים נורא, אבל בכל זאת, ציורים. ו- לא, ביררתי, המורה לתנ״ך לא לימדה אותם לכתוב בהירוגליפים.

הילד שרד יפה את בית הספר היסודי. נכון, הוא היה נוכח בשעורים בעיקר בגופו ופחות ברוחו, אבל הציונים שלו היו סבירים וסבירים פלוס, המורים שלו אהבו אותו על הרעיונות המקוריים שהעלה ועל הידע הכללי הרב שלו, והכל היה סבבה. מדי פעם, כשעלתה האופציה של טיפול תרופתי, גיגלתי קצת ונבהלתי. ״הורים, אל תסממו את הילד שלכם!״ צעקו המודעות שלצד תוצאות החיפוש שלי. אני? לסמם את הלד שלי? מה פתאום.

לקראת חטיבת הביניים וכחלק מהחששות שלי לגבי ההשתלבות במסגרת החדשה, הלכנו לאבחון נוסף של הפרעת קשב. עכשיו, עם ילד גדול יותר ובעל נסיון עשיר במערכת החינוך, האבחון היה הרבה יותר מדויק והרבה יותר חד משמעי: הפרעת קשב וריכוז.

קיבלנו מרשם לריטלין.

״אני? לסמם את הילד שלי?״ זוכרים? המודעות הגדולות והמפחידות? אבל עכשיו עם ילד גדול יותר שיודע לתת ביטוי לתחושות שלו ולרצונות שלו, החלטנו יחד איתו לנסות ולראות מה קורה.

התחלנו בשלהי החופשה הגדולה, כמה ימים לפני תחילת כיתה ז׳. ביום הראשון היו לו בחילה וכאב ראש, ביום השני רק בחילה. ביום השלישי הוא ישב וקרא כל היום, מהבוקר עד הערב. ביום הרביעי גם. הוא נדהם לגלות כמה הרבה יותר הוא מספיק לקרוא עם הריטלין. עד שהתחילה שנת הלימודים, הוא כבר הודיע לי שאין מצב שהוא מפסיק לקחת את התרופה הזו.

ואכן, מהר מאוד גילינו שהריטלין כמו קילף ממנו את המעטה הזה של החולמנות. הילד הפך ליותר חד, יותר ״כאן״, יותר ממוקד. יודע מי ומה ואיפה ולמה. פתאום, במקום להיות האמא שרודפת אחרי ילדים אחרים כדי לשאול מה היו השעורים, הייתי זו שמחפשים אותה ומעבירה מידע לאחרים. פתאום הוא זוכר את כל ההודעות, מסמן לעצמו ביומן יומיים קודם כדי לא לשכוח, וגם זה שמזכיר לשאר הילדים בכיתה להביא למחר 20 ש״ח לחוברת ספרות או לא לשכוח חולצה לבנה. הציונים שלו זינקו אל על. ואז התחלנו לראות גם שינוי בפרמטרים נוספים, בעיקר בבטחון העצמי שלו. עכשיו הוא ילד שיודע שהוא מסוגל. שיודע שאם משהו קשה לו, הוא יכול להתאמץ קצת ולהגיע אליו. שום דבר לא מחוץ להישג ידו. הילד התחיל ללכת זקוף, שמח, מרוצה מעצמו וגאה בהישגים שלו.

הוא מתעקש לקחת את הריטלין גם בשבתות, כי אם הוא לא לוקח, אז ביום ראשון, כשהוא שב לקחת את התרופה, יש לו בחילה. ״זה״, הוא מסביר לי, ״בגלל שהיא לגמרי מתנקה מהגוף. זה בדיוק ההפך מסמים, שרק גורמים לתלות גדולה יותר. כאן צריך להתרגל כל פעם מחדש״. כן, מסתבר שגם במחשב שלו יש גוגל ומודעות מפחידות.

יש חופשות שבהן הוא לא לוקח ריטלין. ואז הוא שוב הילד החולמני, המרחף, שלא כל כך שם לב על מה אנחנו מדברים אלא עסוק בדברים שלו וזקוק לכיוון וכוונון. עכשיו, כשאנחנו יודעים ורגילים לאיך שהוא ״עם״, אנחנו הרבה יותר שמים לב לקשיים כשהוא ״בלי״.

אני מכירה הרבה ילדים שריטלין לא התאים להם. אז החליפו מינון, או תרופה, ולפעמים החליפו שוב. עד שהגיעו למה שמדויק לילד הספציפי, למה שעשה לו הכי טוב שאפשר עבורו. יש ילדים שאחרי תקופת מה מבקשים לעשות הפוגה, לנסות קצת בלי. יש ילדים שמעדיפים לקחת רק בימים של בחינות, או בתקופות שיש הרבה שעורים.

כל ילד הוא יחיד ומיוחד, גם כל הפרעת קשב היא מיוחדת, והשילוב שלה עם הילד המיוחד שבו היא שוכנת הוא עוד יותר ייחודי. אני ממליצה לכם לא לפחד, לנסות. אם לא מתאים – לשנות. להכיר. לבחון. ולבחור, יחד עם הילד שלכם, את מה שהכי מתאים עבורו. ואם מה שמתאים לו משתנה אחרי כמה זמן, להיות עירניים, לשים לב, לנסות, לשנות, להתאים, עד שמוצאים מה טוב לו.

אל תחששו ממודעות מפחידות ומשמועות לא מבוססות. תקשיבו לאנשי המקצוע שאתם סומכים עליהם, תקשיבו לילד שלכם, תקשיבו לבטן שלכם, ותעשו מה שהכי נכון לאותו ילד באותו רגע. הכל הפיך, הכל בר שינוי. אם אתם חושבים שאולי, והאולי הופך לקצת יותר מאולי – תנסו.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ריטלין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s